תלמידות ותלמידי שכבת י״ב היקרים, ביציאתכם למסע לפולין, אתם עומדים על ספו של אחד הפרקים החשובים ביותר במסע חייכם, מסע שהוא צומת בין עבר ועתי ד, בין זיכרון אישי לזהות לאומית וזיכרון קולקטיבי של עם. בין הכאב הגדול ביותר של עמנו לבין התקומה האדירה שאפשרה את קיומנו כאן, במדינת ישראל. במקומות שתפגשו תיחשף לפער הבלתי-נתפס שבין חיים יהודיים מלאים ומשגשגים לבין השואה- לא רק כאירוע היסטורי, אלא כטראומה לאומית הממשיכה להדהד בדמנו עד היום. לצד הכאב, אני מאחלת לכם שתראו גם את החוזק: את כוחה של הרוח האנושית, את הסולידריות, ואת התקווה שנשמרה גם בשעה החשוכה והקשה ביותר. אתם דור שממשיך את השרשרת- דור שזוכה לחיות במדינת ישראל ריבונית, חזקה וחופשית, שהוקמה מתוך כאב גדול. המסע הזה מזכיר לנו למה המדינה קיימת, ולמה כל אחד ואחת מכם הוא חלק חיוני בהמשך דרכה. זוהי הזדמנות להתבונן בזהות היהודית והישראלית שלכם במבט בוגר, עמוק ואישי. להבין את המחיר ששולם על הזכות לחיות כאן, ולשאת במודעות גדולה יותר את האחריות על העתיד המשותף שלנו. בכל אתר, בכל טקס, בכל עדות- זכרו כי אתם לא רק תלמידים, אתם נציגי הדור שמבטיח שהזיכרון לא יישכח, והאמת לא תתעמעם. אני סומכת עליכם שתישאו את המסע בלב פתוח, בכבוד וברגישות, ושתחזרו ממנו עם תובנות שילוו אתכם בתקופה המרגשת שלפניכם בסיום בית הספר, הגיוס, והתחלת דרככם הבוגרת. צאו בשלום, חיזרו בשלום. חיזרו מחוזקים, מחוברים ומודעים יותר למי שאתם ולעם שאתם חלק ממנו.